אבל מי בעצם קבע שפרץ אחראי לכישלון במלחמת לבנון? הרי אחרי מלחמת יום כיפור, כישלון צבאי חריף הרבה יותר ממלחמת לבנון השנייה, איש במדינת ישראל לא חשב שהאשמה בתוצאות המלחמה מוטלת לפתחו של שר הביטחון דאז משה דיין. מדוע היום פרץ הוא החשוד המיידי?

ניתן לשכוח זאת בקלות, אבל מלחמת לבנון השנייה פרצה חודשיים לאחר כניסתו של פרץ ללשכת שר הביטחון, ואפילו ליאור שליין וארקדי גאידמק לא חושבים באמת שבמהלך חודשיים פרץ הצליח לרוקן את הימ"חים, לאייש את המטכ"ל בפקידי הסתדרות ולהפוך את צה"ל מצ'יטה לצ'יוואווה.

הביקורת העניינית היחידה כנגד תפקודו של פרץ מתמצית בטענה לפיה הוא לא היה צריך לצאת למלחמה כאשר הצבא איננו מוכן למלחמה. צריך לקרוא את המשפט הזה פעמיים כדי להבין את מידת הטירוף שבו. צה"ל, בהגדרה, צריך להיות מוכן למלחמה כל הזמן. אם זה לא היה ברור מיום הכרזתה של המדינה, אז באה מלחמת יום כיפור והבהירה זאת היטב.

אי מוכנות של צה"ל למלחמה היא דגל שחור וגדול המתנופף מעל כתפיו של הרמטכ"ל, מפקד הצבא שאמור להיות מוכן למלחמה כל הזמן. אם הצבא איננו כשיר למלחמה, והרמטכ"ל לא התריע על כך מבעוד מועד, יתכבד נא הרמטכ"ל ויניח את דרגותיו. הכישלון רובץ לפתחו, ולפתחו של שר הביטחון הקודם אשר עמד שנים בראש המערכת, כי כשל כל כך מקיף בוודאי לא קרה בחודשיים בהם כיהן פרץ במשרד הביטחון.

החלטתו של פרץ לתקוף לאחר חטיפת החיילים היתה החלטה מוצדקת, אשר זכתה לקונצנזוס ציבורי רחב, והאכזבה הגדולה הגיעה רק לאחר שהסתבר כי בניגוד לציפיותינו, הצבא לא היה ערוך למלחמה והקצונה הבכירה לא השכילה לנווט אותה היטב. הטענה לפיה פרץ אחראי מתוקף כהונתו היא טענה דמגוגית, המקבילה לטענה לפיה דיכטר אחראי לבריחתו של בני סלע.

אם כך, כיצד נוצרה הדעה הרווחת שפרץ הוא האשם? את התשובה צריך לדרוש מהתקשורת, שהחליטה שהקורבן המתאים ביותר למחאה הציבורית הוא שר הביטחון החדש,  הנושא על גבו את גיבנת הדימויים של סאלח שבתי. בסופו של דבר, התקשורת רק משקפת את פרצופה של המדינה. פרצוף מכוער וגזעני.

הכותב שימש כיועץ התקשורת של עמיר פרץ