ידיעות אחרונות, 11.9.07, כותרת ראשית: " העמימות מתפזרת, לראשונה טוען עיתון לבנוני: ישראל תקפה יעדים בסוריה".

ממתי בדיוק עיתון לבנוני, ועוד  קטן ולא מוכר, הופך בין לילה למקור אינפורמציה אמין ולגיטימי שמצוטט בתקשורת הישראלית? מתי בעבר ראיתם בעיתון של המדינה כותרת ראשית המסתמכת על פרסום בעיתון לבנוני? בדרך כלל, העיתונות הישראלית לא מחשיבה עיתונות ערבית זרה כמקור אינפורמציה אמין, אבל במקרה הזה חוקי המשחק השתנו.

האמת היא שקשה, קשה לשמור על סוד, בייחוד אם אתה עיתונאי שהתפקיד שלו בד"כ הוא דווקא לחשוף סודות. כפי שאמר פעם יצחק שמיר בהתבטאות היחידה שלו, שיש טעם לצטט, לדעתי, "סוד זה משהו שרק שני אנשים יודעים, ואחד מהם מת". הרי כל עיתונאי, מהכתבים הצבאיים, דרך כתבי הספורט ועד לעורכי מודעות האבל, יודע בדיוק מה עשו מטוסי חיל האוויר בסוריה, עם כמה טון הם יצאו וכמה טון הם חזרו,  ואוכל את הלב על זה שהצנזורה לא מאפשרת לפרסם את זה.

אבל תפקידו של עיתון הוא הרי לא לחשוף את האמת ולא להגן על בטחון המדינה, אלא למכור עיתונים.  בשביל למכור עיתונים צריך הרי כותרת ראשית מפוצצת, ולכן מתיחות עם סוריה היא חלומו הרטוב של המוציא לאור, אבל הצנזורה קצת מפריעה בדרך. אז מה עושים? הרי מותר לתקשורת הישראלית לפרסם מידע שהצנזור פסל רק אם הוא "מבוסס על פרסומים זרים".

אז פשוט, עוברים על כל העיתונות הזרה, על טונות של ספקולציות וכותרות מפוצצות, בוחרים את הכותרת שהכי קרובה למציאות, לא משנה מאיזה עיתון, והולכים על זה. המזל של התקשורת הישראלית הוא שהיה איזשהו עיתון, איפשהו בעולם, שבמקרה פרסם משהו נכון. אם זה לא היה עיתון לבנוני, אז היו מסתדרים איכשהו בכל זאת, למשל "עיתון מקומי בבנגלדש חושף את האמת", או "העמימות מתפזרת -  טוקבקיסט באתר האינטרנט של אל ג'זירה חושף פרטים חדשים".

ידיעות אחרונות, עמוד 11, 25.6.07 – "האקר פרץ למחשבי ההוצאה לאור של הארי פוטר"

הידיעה בידיעות אחרונות דיווחה, בגדול, על ה"עובדות" הבאות:

1. האקר בינלאומי שאיש לא שמע עליו קודם, הודיע שהצליח לפרוץ למחשבי המו"ל, ולגנוב משם את הספר הבא של הארי פוטר, שהוא כידוע מאוד סודי ומוגן.
2. ההאקר פרסם באיזה אתר אינטרנט שכוח אל כמה פרטים כדי לאמת את העובדה שהוא אכן פרץ - הפרט העיקרי אומר ששתי דמויות מרכזיות מתות בסוף הספר, ועוד כמה דברים קטנים. באופן מפתיע, לפחות אותי, לא היה שום פרט עלילה מוצק - כמו, למשל, מי הדמויות שימותו.
3. ההאקר טוען שהוא עשה זאת כמחאה נגד הספר, שמייצג אמונות אנטי נוצריות כמו כשפים, כי הוא נוצרי אדוק.
4. מומחי אבטחת מחשבים אומרים שהם לא ממש מבינים איך ההאקר הצליח לפרוץ ושבשיטה בה הוא פרץ צריך הרבה מאוד מזל...

ועכשיו לשאלות שאף אחד לא שאל:

1. אם כבר ההאקר הצליח לפרוץ את הספר, והוא נורא מעוניין לקלקל לאנשי ההוצאה לאור ה"אנטי - נוצריים", למה לא לפרסם את כל הספר באינטרנט, במקום לפרסם פרטים כל כך ערטילאיים, כמו זה ששתי דמויות לא מזוהות ימותו?
2. האם הפרטים האלה לא מגדילים את ההייפ שסביב הספר, במקום לפגוע בו?
3. מי בכלל שמע על האקרים נוצריים אדוקים? ואם אכן יש האקרים נוצריים אדוקים כאלה, שמחלקים את זמנם בין הכנסיה לפריצת אתרים, לא יותר סביר להניח שהם יתמקדו באתר של אל קעידה, ולא באתר של הארי פוטר?
4. איך הוא הצליח לפרוץ למחשב ולהוציא את הספר כשמומחי האבטחה טוענים שזה בלתי אפשרי, ואם הוא כל כך טוב, איך יכול להיות שאף אחד לא שמע עליו קודם?

למי שקצת מבין בספינים, הכל מאוד ברור - זה פשוט תרגיל יחסי ציבור של ההוצאה לאור. אין שום האקר ושום בטיח, במקום להוציא את ההודעה לעיתונות או את ה"הדלפה" על פרטים כלליים מתוך הספר, כפי שמקובל, הם הוסיפו טוויסט, ובנו סיפור מעניין וייחודי, שאין עורך עיתון בעולם שלא ייקח אותו לעמודי החדשות. והמכירות עוד ירקיעו שחקים.... הוקוס פוקוס.

הבעיה היא שהסיפור הזה, שכל מי שמתעמק בו מבין שהוא לא אמיתי, מתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות, ולגמרי במקרה מקדם את המכירות של הארי פוטר, שיוצא בהוצאת ידיעות אחרונות, והעיתון אפילו לא טורח לספר לנו, בשם הגילוי הנאות, שהספר הזה הוא למעשה תרנגולת שאמורה להטיל ביצי זהב, היישר לכיסו של בעל הבית של העיתון.

ידיעות אחרונות, 11.9.07, כותרת ראשית של מדור הכלכלה: " 14 חברות בנייה ברשימה השחורה של משרד השיכון".

בעקבות התמוטטות חפציבה, משרד הבינוי והשיכון, באקט אחראי לכאורה,  ערך בדיקה וגילה ש- 14 חברות קבלניות, דווקא לא קטנות במיוחד, לא רשמו בטאבו את הדירות שהן בונות על שם הדיירים שרכשו אותן. המשמעות היא שאם החברה פתאום פושטת רגל, כמו חפציבה, הקונים נשארים בלי כלום. ולכן הודיע משרד השיכון שבתור עונש, לחברות האלו אסור יותר לגשת למכרזים של המדינה, וידיעות אחרונות מיהר לפרסם את ההתפתחות החריגה בתור כותרת ראשית.

הבעיה היא שלא בטוח שהפעולה שננקטה כאן משפרת איכשהו את מצבם של רוכשי הדירות, וכנראה שבדיוק להיפך. הרי משרד הבינוי והשיכון אוסר על החברות להשתתף במכרזי מדינה, שמהווים אחוז משמעותי מכלל העסקאות, ובעקבות הפרסום בעיתון, רוכשים עתידיים יפחדו לרכוש דירות בחברות הבעייתיות, ובנקים וגורמים מממנים יחשבו 6 פעמים אם לתת אשראי.

בקיצור, הצעד שננקט והפרסום רק מקרבים את החברות לפשיטת רגל, כשמראש הבעיה היתה שאם הן יפשטו רגל הרוכשים יישארו נטולי כל... נבואה שמגשימה את עצמה? נקווה שלא. מה שבטוח, לא בכל פעם שהעיתון נחלץ לדווח על מצוקותיהם של "האנשים הקטנים" זה עוזר לאותם אנשים. לפעמים זה רק מפריע.