לא הסיכול הממוקד של  עימאד מורנייה - הסיכול הממוקד של  עמיר פרץ. ככה נראה מבפנים הסיפור שמאחורי הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות השבוע - "עמיר פרץ דורש 650 אלף ש"ח", וככה יאפשר לדעת שעיתון מחליט להכפיש את דמותו איש ציבור באופן לא ענייני. למי שלא מצוי בפרטים, כדאי לציין שאני יועץ התקשורת של עמיר פרץ, ומלווה אותו לאורך מערכות הבחירות האחרונות ובתהליך המסובך של וועדת וינוגרד.

בשעה 22:40 בלילה התקשר אלי הכתב התורן בידיעות אחרונות, כדי לבקש תגובה. בדרך כלל, ככה מתחילים סיפורים גרועים של יועצי תקשורת פוליטיים- כשמתקשרים אלייך כל כך מעט זמן לפני סגירת הגיליון, זה איתות ברור לכך שהעיתון החליט לוותר על השלב הראשון בעיתונות ראויה, שלב בדיקת העובדות, ישר לשלב קבלת התגובה. זה אומר שגם אם תוכיח מעבר לכל ספק סביר שהסיפור מצוץ מהאצבע, כבר אין זמן להוציא אותו מהגיליון, יש רק (אולי) זמן לכתוב בסוף הידיעה את התגובה שלך, שהסיפור לא נכון, ומי בכלל יאמין לך, אתה הרי דובר מטעם, ספינר מקצועי. גם העובדה שזה לא היה כתב המפלגות, יובל קרני, איתו אני נמצא בקשר שוטף, והוא זה שאמור לשמור איתי על יחסים טובים, אלא כתב שמעולם לא שוחחתי איתו קודם, הריחה לא טוב, כי עורך חכם ימנע מהכתב המוביל שלו להסתכסך עם מקורות מידע שמביאים סקופים וסיפורים בלעדיים, ואת העבודה השחורה יזרוק על מישהו שלא צריך לשמור על פאסון.

"תשמע" אמר לי הכתב "יש לנו פה כתבה לפיה שכר הטירחה שמבוקש על ידי עורכי דינו של פרץ מהמדינה הוא 650 אלף ש"ח, אנחנו צריכים תגובה ממך"

"זה כל העניין?" נאנחתי בהקלה " יש לכם טעות. הסיפור הזה כבר פורסם אצלכם, בידיעות אחרונות"

"באמת?" אמר לי הכתב " איזה קטע, לא ידעתי. מתי ואיפה? אני רוצה להדפיס את הסיפור, להראות אותו לעורך".

נתתי לו את הפרטים וניתקתי את השיחה בהקלה. אין שום צידוק עיתונאי,  בפירסום של אותו סיפור פעמיים, בטח לא כשהוא פורסם רק לפני שבועיים, בהבלטה, בעמוד הראשון של הכלכלה. סיפור שמפורסם פעמיים איננו חדש ואיננו חדשות, ולכן אין לו זכות קיום בעיתון. הרגשתי חופשי לחזור לפרק של "אבודים" שראיתי, עד שהטלפון צלצל שוב.

"תשמע" אמר הכתב " הראיתי את הסיפור לעורך, אבל הוא החליט ללכת עליו בכל זאת. הפעם זאת הודעה רישמית ממשרד האוצר. מה התגובה שלכם?"

"עכשיו אתה לא רציני" אמרתי לו "מה זאת אומרת, עכשיו זה רישמי? אתה מתכוון להגיד שבפעם שעברה פרסמתם משהו שלא הייתם וודאיים שהוא נכון? או שעכשיו תגידו שאז זה היה נכון, ועכשיו זה באמת באמת נכון? זה לא עיתונאי. ואיזו תגובה אתה בכלל רוצה ממני? הרי לפרץ אין שום קשר לנושא שכר הטירחה. זאת לא בקשה שלו, אלא של עורכי הדין. הכלל המקובל במיקרים כאלה זה שהוא בוחר עורכי דין, הם מגישים בקשת תשלום למשרד האוצר בסוף הדיון המשפטי, וזה לא פרץ, אלא האוצר הוא זה שמחליט כמה כסף לשלם להם בפועל. האישיות המיוצגת בכלל לא מעורבת בנושא התשלום לעורכי הדין, ככה זה גם עובד גם עם אולמרט וחלוץ, ואם אנשים שיוצגו בוועדות קודמות, אז מה בכלל הסיפור שלכם? ולמה הוא שווה הדפסה פעמיים? ולמה אתה לא לקוח תגובה מעורכי הדין, שהם אלו שדרשו 50 אלף ש"ח?"

הניסיונות לדבר עם העורכים באותו לילה כשלו , באופן לא מפתיע, עד למועד סגירת הגיליון, ולמחרת, על פני שלושה עמודים, עסק ידיעות אחרוונות, בפעם השנייה באותו חודש, בחוצפתו הרבה של עמיר פרץ, שדורש לעצמו 650 אלף ש"ח. העובדה שעמיר פרץ כלל איננו צד להתדיינות הכספית בין עורכי דינו לבין האוצר, ומי שמחליט איזה סכום ישולם להם הוא האוצר, ולא עמיר פרץ, ושגם עורכי דינם של חלוץ, אולמרט וברק דרשו סכומים של מאות אלפי שקלים, פשוט לא הפריעה לידיעות אחרונות. למה? בגלל הקשר שבין הון, שלטון, עיתון ומיקרופון.