ב"רכב כשר לפסח, גם עוזרות בית"  כתבתי כאן על ניצול הזדמנויות ביחסי ציבור, סביב חגים, שהם אירוע קבוע מראש, שניתן להתכונן אליו. אבל החיים התקשורתיים מספקים הזדמנויות מעניינות הרבה יותר, למי שערוך לנצל אותן.

את אתי דוד, הבעלים של בית ספר ללימוד בניית ציפורניים באותו שם, פגשתי כשעבדתי עם מולי ארי, תקופה שאני מאוד מצטער עליה, מכיוון שמדובר באיש לא אמין, שעדיין חייב לי עשרות אלפי שקלים, ולא נראה כאילו זה, או העובדה שהפוסט הזה עולה כשמקישים את השם שלו בגוגל, מזיז לו. בכל אופן, בית הספר לבניית ציפורניים ייצג, עבורי, אתגר מקצועי רציני. ישנם עסקים שמייצרים בעצמם חדשות, ועושים באופן שוטף מבצעים, עיסקאות, תביעות וכדו`, שמהווים חומר קל ליצירת כתבות. במקרה של בי"ס לבניית ציפורניים, האתגר קשה הרבה יותר, כי שום דבר לא באמת "מתחדש". איזה סוג של כותרת אפשר לארגן לעסק כזה, "שלומית וחדווה נרשמו לקורס בניית ציפורניים"? לא בדיוק חומר של עמוד ראשון. דווקא בגלל זה, התעקשתי להמשיך ולנסות למצוא את אותו "נוק אאוט" מיוחל, את הפריצה התקשורתית. הוצאנו הודעות על "טרנדים חדשים בבניית ציפורניים", שאפילו נכנסו ב"לאשה", אבל מבחינת אתי, זה לא היה מספיק טוב. היא רצתה טלוויזיה.

ואז, פתאום ברח בני סלע, והכותרות עסקו רק בו. גם אנשים שלא היה להם שום קשר לעניין, מלבד העובדה המצערת מבחינתם שבמקרה קוראים להם "בני סלע", רואיינו על תחושותיהם הקשות. בהתחלה זה לא נראה כמו משהו שיכול לעזור לי ולאתי דוד,  רק להפריע כי התקשורת עסקה רק בזה והיה קשה להוציא אייטמים אחרים, ואז, פתאום, במקלחת, צץ לי רעיון. בהודעה לעיתונות שנשלחה לכתבים למחרת נכתב שבעקבות בריחתו של בני סלע, בבית הספר לבניית ציפורניים מלמדים היום איך להקשות ציפורניים, איך להפוך עיתוהב עגול לשפיצי ומדריכים נשים לאיפה לכוון את הציפורניים אם פתאום בני סלע קופץ עליהן בלילה. התגובה היתה מיידית, כמו שקורה תמיד במקרים בהם מחברים את התקע היחצ"ני לשקע התקשורתי.

תוך כמה שעות, כבר עמדה אתי דוד מל המצלמות וכתבי הטלוויזיה, שלפה ציפורניים והדגימה טכניקות נעיצה ושריטה שונות תוך כדי קריאות "שלאק! שלאק!" קולניות (וגם נהנתה מזה, נשבע לכם). גם באתרי האינטרנט ובעיתונים השונים לא התעלמו מהסיפור עם  בני סלע הציפורניים, והשמחה היתה גדולה. יום אחרי זה נתפס בני סלע, והאמת, קצת שמחתי שהוא לא נתפס יום לפני - האייטם היה הולך לפח... ככה מנצלים הזדמנויות תקשורתיות, עד הסוף.